Archives

October 17, 2012

EDITOR: Breaking the silence on the 1948 massacres

Read the shocking evidence of a an Israeli soldier in 1948, who admits committing mass murder in the Galilee and in Lydda, carrying out orders to vacate cities and villages, given by Yigal Allon, who was conveying Ben Gurion’s orders. The evidence was collected by the filmmaker Eyal Sivan, working on his massive archive of video evidence of the Nakba. It is terrifying and fascinating, currently available in Hebrew, but soon to be translated into Arabic and English. It is harrowing to read the words of murderers, ones who even today are not repentant, and who openly admit there are even worse stories that cannot be told!

Evidence of Yerachmiel Kahanovich, a Palmach soldier : Zochrot

בית // עדויות //
ירחמיאל כהנוביץ’ – חייל בפלמ”ח
אייל: מה ז”א? זה הרובה שזורקים וזה מתפוצץ בפנים נכון. ירחמיאל: בוא אני אגיד לך מה זה עושה,(…) הוא עושה בקיר חור בערך כזה ובפנים כולם מעוכים על הקירות מהלחץ שהוא עושה בפנים

ירחמיאל כהנוביץ’, חייל ישראלי מודה בראיון זה שביצע את הטבח במסגד דהמש בלוד בשנת 1948
אייל: במבצע מטאטא אתה השתתפת?
ירחמיאל: זה פה בירדן

אייל: השתתפת במבצע מטאטא?
ירחמיאל:הייתי מקלען

אייל: במה?
ירחמיאל:בראונינג

אייל: היית מקלען במה במבצע מטאטא
ירחמיאל:כן

מה זה מבצע מטאטא מה היה המטרה שלו?
ירחמיאל: סילקנו את כל הכפרים,

אייל: מה זאת אומרת
ירחמיאל: מכפר לכפר סילקנו וגירשנו, וגירשנו הם ברחו לכנרת ומשם לגליל.

אייל:אבל איך, איך?
ירחמיאל: בירי?

אייל: מה ז”א?
ירחמיאל: ירינו זרקנו רימון פה שם. רק תשמע דבר אחד אתה צריך להבין, בתקופה הראשונה ברגע שהם שמעו יריות הם קמו והלכו במגמה לחזור אח”כ.

אייל: אבל רגע, זה לפני ה-15 במאי, זה לפני הפשיטה של הצבאות הערביים. מבצע מטאטא, אז מבצע מטאטא. איך זה קורה אתם מקבלים מידע זה מבצע מאורגן.
ירחמיאל: כן בטח,

אייל: ספר לי
ירחמיאל: זה היה, מי היה זה יגאל אלון עצמו תכנן את זה. הלכנו ממקום למקום.

עברנו, עברנו את טבריה והלכנו מכפר, לכפר, מכפר לכפר.
אייל: אז אתם היה לכם פקודות לגרש, ולנקות את הכפרים

ירחמיאל: וחוזרים הביתה
אייל: אבל ראיתם איך הם בורחים

ירחמיאל: ראינו אותם, מה יריתי עליהם עם זה עם הברונינג לתוך הסירות
אייל: הם ברחו בסירות?

ירחמיאל: כן
אייל: על הכנרת?
ירחמיאל: כן, בצד השני היה שלהם עוד. חוץ מעין-גב

אייל: ומי האנשים שברחו?
ירחמיאל: אנשי הכפר, הם היו דייגים בין היתר. אח”כ לוד.

אייל: רגע עוד נגיע לזה
ירחמיאל: רמלה.. לבתים נכנסנו רק במקום אחד בבלד אלשיח’ על-יד יגור. שמה זה היה ממש, רצחני וכל זה. והוא אמר, תלכו לשם בגרזנים

אייל: מי אמר?
ירחמיאל: רק אחד אפשר יגאל אלון, ואני מניח לא הייתה אי הבנה בינו ובין בן- גוריון, לא. “אז תלכו לשם בגרזנים, שיסתלקו משם, שלא יישאר שם זכר, כמה שאנחנו לא להשתמש בכדורים שהם לא ילכו למשטרה ושהם לא יישבו במשטרה”

אייל: אז מה עשיתם?
ירחמיאל: פיצחנו את הדלת וזרקנו רימון,

אייל : בבלד אלשיח’
ירחמיאל: ובאמת היא לא קמה יותר, איננה.

אייל:מבצע מטאטא מה זה אתם מסתדרים בשרשרת ופשוט
ירחמיאל: כן הולכים ובאים לכפר מסלקים אותו, מתאספים שותים, אוכלים משהו והולכים לכפר השני

אייל: הם היו יורדים לאן?
ירחמיאל: יורדים לכנרת הולכים לסירות של הדייג ובורחים

אייל: ואתם הייתם עומדים למעלה ויורים עליהם?
ירחמיאל: פה ושם, אח”כ יגאל אלון אמר לא

אייל: אמר מה?
אייל: לא, לא לירות תן להם ללכת

אייל: ואז אתם יורדים למרכז הארץ, אתם יורדים ללוד. מה זה מבצע דני בשבילך?
ירחמיאל: אתה יודע מה זה פיאט? מכיר את הרובה הזה, אני יריתי איתו למסגד איפה שהם היו

אייל: איזה מסגד?
ירחמיאל: בלוד

אייל: מה ז”א? זה הרובה שזורקים וזה מתפוצץ בפנים נכון
ירחמיאל: בוא אני אגיד לך מה זה עושה, אתה עושה את זה כאילו זה ציור יפה של צייר. אתה חושב. הוא עושה בקיר חור בערך כזה ובפנים כולם מעוכים על הקירות מהלחץ שהוא עושה בפנים.

אייל: ספר לי את השיירה של הפליטים
ירחמיאל: איך זה היה נראה, כמו שרואים תמיד בסרטים את אלה שהולכים. ערבים שהולכים למכה, שיירה, עם חבילות. כמו שרואים את הפליטים שלנו הולכים מגרמניה. חבילה עם מזוודה עם משהו זה. בשקט, אנחנו היינו לכל האורך ומפעם לפעם אמרו להם ברמקולים, תשמרו על השביל, מי שלא שמר.

אייל: מה ראית כשנכנסת ללוד?
ירחמיאל: אני בלוד כבר הייתי נכנסתי כבר אחרי המכה הראשונה, והיה שם סיפור כנראה לא הכול אפשר לדבר.

אייל: מה ז”א לא הכול אפשר לספר?
ירחמיאל: שחיטות וזה

אייל: ספר
ירחמיאל: לא שעשינו להם שהם עשו, ואז הם נכנסו כולם לתוך המסגד, או כנסייה אני לא זוכר. בלילה קשה לדעת. ואי אפשר היה להוציא אותם. הם הניחו שאנחנו לא נכנס.

אייל: מי זה היה הם?
ירחמיאל: הערבים

אייל: מי הערבים, נשים ילדים זקנים?
ירחמיאל:  אלה לא דיברו אף פעם. היו למעלה כאלה שדיברו, העניין היה, ודיברו על זה שעוד מעט יבואו מירדן ואנחנו נחסל את כולכם וככה, הם לא. ואז אמרו לי, נו תעשה משהו. כבר ידעו מי אני, ידעו בדיוק למה מתכוונים.

אייל: מה ז”א?
ירחמיאל: שאני אלך עם פיאט הכנסתי לשם פגז של פיאט.

אייל: איפה?
ירחמיאל: לאולם, אני לא. אף אחד לא.

אייל: מי הוציא את הגופות אח”כ?
ירחמיאל: מה זה מעניין אותי? זה שלהם.

אייל: מה ז”א מה הייתה הפקודה?
ירחמיאל: מה זה מה הייתה הפקודה, תכניס פיאט זה הכול, שום דבר לא היה עומד בפני פיאט, של פעם. אתה יודע איך זה בנוי, אם אתה עושה אותו כמו פעמון. מה שקורה שם שכל הכוח נכנס למקום אחד ונותן לחץ עצום, במקום לקחת 3 ק”ג אתה .. וזה נותן חצי ק”ג ואתה נותן את אותה התוצאה

אייל: כמה הרגו שם?
ירחמיאל: אני הכנסתי אחד וזה הספיק

אייל: כמה אנשים היו בפנים אתה יודע?
ירחמיאל: הרבה

אייל: מה ז”א?
ירחמיאל: הרבה, אני פתחתי את הדלת, ראיתי את זה סגרתי את הדלת

אייל: מה ראית?
ירחמיאל: האולם ריק כולם על הקירות

אייל: הרבה אנשים
ירחמיאל: הרבה

אייל: באיזה גילאים?
ירחמיאל: מי יכול לזכור המבט הספיק. אחרי זה, בעיקר אני עסקתי בחבלה, ופינויים.

אייל: ראית דברים שהיום אתה חושב שהם היו דברים לא צודקים?
ירחמיאל: מה זה צדק?

אייל: אני שואל אותך?
ירחמיאל: במונחים שלך יכול להיות צדק בלי אלוהים? אתה שואל אותי צדק, מה זה צדק?

אייל: לא, אני שואל אותך דברים שאתה
ירחמיאל: רגע, אנחנו אומרים שזה ארץ שלנו נכון מאיפה היא שלנו, כבשנו אותה הרגנו את כולם שפעם היו. אז אם אתה מדבר על צדק אז זאת הייתה מלחמה של צדק. הורגים ונגמר העניין. אבל אם לא, אז צריך לתת להם לחיות ולמצוא דרך לחיות יחד. אז אם אתה רוצה למצוא דרך לחיות יחד אז קודם כל צריך להראות הם שזה שלך ושאתה קבעת שזה שלך, אבל כדי לחיות יחד צריך גם למצוא דרך לחיות איתם אז אתה לא יכול לרצוח

אייל: אתה חושב שאולי פה נעשתה טעות קטנה?
ירחמיאל: לא. אני חושב שלא, אני חושב שאין לשום לאף אדם זכות להרוג אדם אחר רק בגלל שהוא רוצה לשבת בכיסא שהוא יושב בו שהוא ישב קודם. הדרכים שהם עושים היום, הם נראות לי יותר נכונות. תראה את אירופה מה הם מנסים לעשות כל הזמן הם כבר לא נלחמים אחד בשני, הבעיה היא שהמלחמות שלנו נעשות בכסף, ולא במלחמה.

אייל: היו מקרים שבדיעבד אני יודע שעוררו המון זעם ביניכם. ביזה, אונס כל מיני דברים כאלה.
ירחמיאל: נכון כי זה לכלוך

אייל: מה נכון?
ירחמיאל: ביזה. אני צריך את המקום, אני נלחם הוא רוצה להרוג אותי אני הורג אותו אבל לקחת להיכנס ולהגיד תרים את הידיים ותביא את הכסף. אני יודע על אחד. שוב פעם יש דברים שעליהם לא מדברים נכון. אני יודע על אחד, תודה לאל לא מהאנשים שלי מהאנשים של אחרים, ששדדו בנק, ואחד מהם לקח מזה אחוז חלקו, קח אתה את זה, ואת זה, תביאו את זה למרכז של המפלגה, ואחד לקח את זה הביתה.

אייל: אבל בלוד היו הוראות למשל לקחו רכבים
ירחמיאל: רכב זה משהו אחר, זה לא לקחת כסף

אייל: יש דברים שאתה יודע שאתה לא רוצה לדבר עליהם?
ירחמיאל: יש.

אייל: אתה יכול להגיד לי למה אתה לא רוצה לדבר עליהם?
ירחמיאל: בוא נאמר ככה יש דברים שצריך לעשות ובכל זאת אתה לא מתגאה בהם. לא הייתה דרך אחרת, אבל זה לא אומר שזה עושה את זה ליפה, או לגאווה. זה לא גאווה. להרוג בן אדם זה אפשר אבל לא מתגאים בזה. אלה שמתגאים בזה אנחנו משתדלים לסלק אותם לשים אותם בבית סוהר

אייל: אתה חושב שצריך לספר את הכול על התקופה הזאת?
ירחמיאל: בוא נאמר ככה לפי דעתי 98% אתה יכול לספר יש אולי פה או אחד יש כמה יש 2 סיפורים, יש אחד שמה שעושים ואין ברירה לא מתגאים בזה. ודבר שני אנחנו עוד נצטרך את זה ולגלות את זה לאחרים.

אייל: למה פוצצו את הבתים?
ירחמיאל: לפתור את הבעיה שיש שאלה אנושית

אייל: לא הבנתי תסביר לי מההתחלה
ירחמיאל: אתה צריך להבין אם מישהו, אם מאיזה שהיא סיבה אני צריך לברוח אני ארצה לחזור לבית, כשהבית הזה איננו זה איננו. אני מסתכל על זה כמו שערבי מסתכל זה הכפר שלי אבל כשהכפר איננו, אין, אין. ככה זה הערבים אומרים. איך עשינו את האדמה שלנו? כל האזור, זה כבר עבדתי, כבר אחרי שלא הייתי בצבא, חרשנו דונם. לא דונם ק”מ רוחב לכל אורך הגבול. עוד, אף אחד לא ידע מי ייקח את זה ומה יעשו שם. חרשנו את זה שמה. ברגע שחרשנו נגמר הערבים הפסיקו לבוא. זהו זה שלנו, בבית שאן היה צריך, היה גם כן דבר כזה, הרב נתן אישור. לחרוש בשבת ויצא בעצמו לחרוש איתם כדי שידעו שהם לא חוזרים.

אייל: יגאל התוכנית שלו הייתה לגרש את כולם נכון
ירחמיאל: גם של בן גוריון

אייל: מה גם?
ירחמיאל: בן גוריון הוא שנתן את ההוראה לגרש אותם, הם לא נתנו לנו מבחוץ. אבל, אם היינו מגרשים אותם כל התנועה כל הסיפור היה נראה אחרת

אייל: אתה חושב שלא עשו את העבודה מספיק
ירחמיאל: הפסיקו אותנו באמצע זה גלוי זה ברור אמרו עד כאן

ירחמיאל כהנוביץ’ (1929)
ראיין: אייל סיוון
בקיבוץ דגניה א’
ב- 23.07.2012

Permalink Print